עבודה עם קלפי אימון

אחת האהבות שלי בעבודה עם אנשים בכלל ועם ילדים בפרט היא- קלפים.


מי מאתנו לא אוהב קלפים?!


לקלפים יש דרך משלהם לעשות את העבודה, הם מצליחים להוציא בצורה הטבעית ביותר, עם חיוך, את הפרטים הכי אינטימיים וסודיים שלנו בהנאה צרופה, בלי להתבלבל ובלי להתחרט.


מגוון הקלפים הוא עצום, מה שנותר הוא רק לבחור.


הפעם אספר על ערכה שרכשתי לאחרונה, של משחק קלפי ערכים שנקרא " על מה ולמה" המיועד בהגדרתו לילדים ולמשפחות. אך אם תשאלו אותי – הוא מתאים לכולנו.


מי מאתנו לא מבולבל לעיתים בבחירת הערכים בהם הוא משתמש לכל מטרה, אם זה בחינוך הילדים, בעבודה, עם בן הזוג, חברים, הורים.... המשחק מאפשר לנו- לזהות, לארגן, ולהגדיר לעצמנו את הערכים החשובים לנו באמת ושאותם אנו רוצים ליישם בחיי היומיום.


הליכה בדרך הערכים נותנת לנו הרגשה שאנו חיים, חיים מלאים ועמוקים יותר. חיים נכון, על פי מה שאנחנו מאמינים ורוצים להנחיל הלאה. לעומת זאת חיים ללא יישום ערכים הינם חיים ללא הגשמה עצמית וללא סיפוק . ללא תוכן משמעותי, ללא ערך.


כשרכשתי את הקלפים מטרתי הייתה כמובן מקצועית, וייעדתי אותם עבור קבוצת הבנות אשר עמה אני עובדת.


בפעם הראשונה בה הבנות ראו את הקלפים, חשתי התרגשות גדולה ויכולתי לחוש שהתרגשות זו עוברת גם אליהן. הן רגילות למשחקי קלפים ואוהבות לשחק בהם, אבל הקלפים האלה היו שונים. האיורים, המסר ואופן ה"משחק" העבירו אנרגיה ואוירה אחרת, שונה, מדברת יותר.


אפלטון אמר: "אתה יכול לגלות טוב יותר את אופיו של אדם במשך שעה אחת של משחק, מאשר במשך שנה שלמה של שיחה"


וזה בדיוק כך, בעזרת הקלפים האדם חווה שמישהו מתעניין בו. שהוא במרכז ,  שהוא בעל ערך ושהסביבה מתעניינת במה שיש לו לומר. כל אחד אוהב לדבר על עצמו, לראות שהוא חשוב, שהוא משמעותי לאנשים בחייו. עם זאת במרוץ היומיומי, לא תמיד יש לנו זמן לדבר על כל דבר שעובר עלינו . אנחנו בד"כ אנשים עסוקים , עם סבלנות מוגבלת וסדר עדיפויות שלא תמיד עומד בקנה אחד עם הסובבים אותנו.


בתוך חוויה שכזאת המילים פשוט מתפרצות כאילו חיכו עד שמישהו ינער אותן מתוך השק בו היו סגורות. הבנות פשוט לא יכלו להמתין בסבלנות לתורן, כולן רצו לספר ולהוציא החוצה את שעל ליבן.


כולן השתתפו נפתחו והזדהו אחת עם השנייה, הרגישו שהן לא לבד בהתמודדויות היומיומיות הלא פשוטות שעוברות עליהן. בשבילי המחזה היה מופלא, הישג אדיר ומשמעותי ביותר.


כל כך הרבה הושג ממשחק אחד שערך לא יותר מ-30 דקות.


אז אם אתם מרגישים שבא לכם לפתוח איזה חפיסת קלפים, אל תחכו, רוצו עכשיו והתחילו להזיז את החיים שלכם לכיוון הנכון.

כוחה של מחשבה

"הרבה פעמים אנחנו מאמינים שהדברים בחיים הם מקובעים, סופיים. ככה זה וזהו. ילדים בני ארבע אומרים לפעמים "אני ביישן", ומאמינים שזו האמת. הרעיונות שאנחנו מאמינים בהם נראים מאוד לא גמישים. כזה האופי שלי. כזו האישיות שלי. אני לא מקובלת. אני שמן. אני לא טוב בחשבון. דרך הפילטרים האלה הילד מנהל את חייו והפלא ופלא, צובר "הוכחות" לנכונותם.


באימון אנחנו רוצים ללמד את הילד שרעיונות הם דבר גמיש מאוד, ושכאשר משנים את הרעיון - גם החוויה יכולה להשתנות. מה שמתחיל בזרע בתודעה מסתיים בפרי במציאות (ילדים מתחברים מאוד לדימוי הזה).

לדוגמא אנחנו יכולים להציע להם לחשוב על כמה רעיונות ביחס לעצמם וביחס לחיים, ואז לבדוק (בגוף) איך זה גורם להם להרגיש. זה עוזר להם להבין שרעיונות משנים את התחושה - ולא האירועים שבחוץ.

לאחר שהרעיון הזה הופנם, אנחנו מלמדים אותם להתחיל להפנים בתודעה שלהם רעיונות מעצימים - כאלה שייצרו את התחושה שהם רוצים ליצור."

את המילים האלה כתבה רינה כורש-יוצרת שיטת האימון האינטגרטיבי.

בקטע הפתיח מוצגת נקודת המבט של הילד- איך אני רואה את עצמי במציאות בה אני חי ופועל.
מי אני מאמין שהנני. את מערכת האמונות שלנו אנחנו מבססים על רעיון שעולה לנו בראש ואתו אנחנו יוצאים אל העולם וחיים אותו בתוכנו. כמובן שאנחנו לא מודעים לכך. אם היינו מבינים שהכל התחיל ברעיון ושהרעיון הזה הוא שלנו בלבד ולא המציאות האמתית , היינו מבינים שאנחנו יכולים לשנות אותו. כי היתרון במחשבות שלנו הוא שאנחנו יכולים לחשוב מה שאנחנו בוחרים, אנחנו יכולים וצריכים לנהל את המחשבות שלנו. אנחנו פועלים לפי איך שאנחנו מחשיבים את עצמנו, ועם זה אנחנו מעצבים את המציאות שלנו. לכן אפשר גם לחשוב אחרת, לחשוב מחשבות מעצימות ולא מחשבות שיורידו לנו את הביטחון ושיגרמו לנו לתחושות קשות על עצמנו.

כשילד אומר לעצמו אני לא טוב בחשבון, המחשבות שמלוות אותו תוך כדי האמונה הזו –מגבילות את פועלו בחייו וכדור השלג הזה רק מתעצם וגדל: אני לא טוב בחשבון אז אני לא משתתף בשיעור ,אני גם לא מרוכז לגמרי כי המורה "רצה" עם החומר ואני כבר הלכתי לאיבוד מזמן וכך אינני מבין את החומר. אני לא מרגיש נוח לדבר עם ילדים מהכיתה שמבינים טוב ממני את החומר כי אני לא רוצה שיחשבו שאני לא מבין, שאני טמבל, שאני מטומטם....אני מתבייש לספר להורים, לבקש עזרה, אני מתהלך בתחושה קשה, בחוסר והחוסר הזה גורם לי לפעול באלימות אולי, הסתגרות מפני אחרים, בילוי מול המחשב / טלוויזיה בבית לבד, רב עם אחותי הקטנה כי עליה אני יכול. אני עצבני יותר ומחייך פחות, ועוד ועוד.

אז איך נגרום לילד שלנו לכוון את חייו למקום שיהיה לו טוב לחיות בו , לילד שמח וחייכן?

עלינו לחזור למקור, לרעיון הראשוני ש"הפיל" את הילד שלנו, שזרק אותו למקום הזה של - "אני לא מוצלח" , אני לא מספיק טוב " ומשם להתחיל לשנות את החשיבה. להעצים את מחשבותיו על עצמו, להביא אותו לתחושות חדשות לגבי עצמו, לתת לו להרגיש אותן, להסתובב איתן בחוץ בין הילדים האחרים, המורים, המשפחה ולחוות את התחושה החדשה הזו שתגרום לו לחזור לחייך.

החיוך הוא פעולה חשובה ולה יתרונות רבים: הוא מרגיע ומפחית לחץ ומתח , מסיר דאגות, הוא משחרר אנדורפינים וסרוטונין לגוף שמהווים ריפוי טבעי וגורמים לנו להרגיש טוב.

עשו מבחן קטן לעצמכם : חייכו, גם אם זה חיוך מזויף (הגוף אינו יכול להבחין בכך) עכשיו נסו לחשוב מחשבות שליליות תוך כדי חיוך. זה קשה! גם אם הצלחתם לחשוב על משהו שלילי אינכם חשים אותו , החיוך מונע מכם להיכנס לתחושה השלילית.
כאשר אנחנו מחייכים הגוף שלנו שולח מסר כי החיים טובים , אז בואו נישאר במצב הרוח הזה וניתן לו להיות.

מה שקיים זה מה שיש

אחת הבעיות הבלתי נסבלות שלנו היא שאיננו מוכנים לקבל את המציאות שלנו כפי שהיא.  יש לנו תמיד רצון להתאים אותה לרצונותינו,  ל איך שאנחנו היינו רוצים שהדברים יקרו לנו. ופה מתחיל הקונפליקט העצום, הריב הבלתי פוסק שלנו עם החיים של עצמנו ועם מה שהיינו רוצים שיקרה לנו או שלא יקרה לנו.

אנחנו מתחילים לשאול את עצמנו:

• למה זה קרה לי?
• איך זה קרה לי?
• מה עשיתי לא נכון?
• איפה טעיתי?
• מה היה קורה אילו הייתי נוהג אחרת?

בנוסף מתגנבות להם מחשבות שליליות ומאשימות כגון:

• איזה אפס אני
• מה חשבתי לעצמי?
• הכל בגלל....

מה יקרה אם נקבל את העובדות, אם נשחרר את הרצון לשלוט בכל פרט בחיינו? מה שכבר קרה לנו-קרה, בואו ניקח את זה למקום טוב, מה תועיל ההתנגדות? בואו נעצור לרגע  נתאזן ונחשוב- נפלה בחלקי הזדמנות לקבלת תובנה, התובנה היא –אני יכול למצוא את התשובה האמיתית בתוכי, עלי רק לחפש אותה. עלי להתרכז, לנשום ולהתפייס עם עצמי ואם המציאות שלי ומשם להמשיך.

עלינו להביא את המחשבות שלנו לצד החיובי ולקבלה של מה שקורה לנו.

אם נלמד לקבל את מה שקורה לנו כמה שצריך לקרות ולא ננסה להפוך את האבן על פיה, נרגיש מיד הרבה יותר טוב, נרגיש הקלה, חופש, שחרור ובכך למעשה נקדם את עצמנו לשלב הבא ולא ניתקע בתוך הויכוח הפנימי הזה שלנו המביא אותנו לשקיעה, דכדוך, אשמה, למחשבות ואמונות שליליות על עצמנו ועל סביבתנו. אם נהיה אמיצים ומתוך המקום הכואב, נתחזק ונגיד לעצמנו עכשיו אני מוביל את עצמי למקום בריא, ממשיך הלאה למטרה הבאה שלי. משאיר את מה שקרה מאחור ומוביל את עצמי צעד צעד לעבר הנקודה הבאה.

עד שלא נגיע לתובנה שהכל מגיע מתוכנו, מבפנים, בתודעה שלנו ובאמונה שלנו בעצמנו, לא נצליח להתקדם.

אם נבין שרק אם נפעל עם הרבה אומץ עם העזה עם נחישות ועם הרבה התלהבות, נגיע למקום שלמעשה תמיד רצינו להיות בו.

אם נבין שכל מכשול הוא שיעור, הוא מתנה.  אין דבר שיוכל להפיל אותנו.

איך הגעתי לשינוי בחיי

בעבר כשעבדתי בעבודה קונבנציונאלית, נתקלתי במשפט "תשכחי את כל מה שלמדת". המשפט הזה הוביל אותי לחשוב שלא רק בחיים המקצועיים ההתמקצעות האמיתית מגיעה תוך כדי עבודה, כלומר מה שלמדנו באוניברסיטה הוא הבסיס בלבד. משם הכול תלוי בנו. בהתמדה שלנו, בכוח הרצון, ביכולת התמודדות במצבים וסיטואציות מקשות וכו'.
גם בחיים עצמם כל מה שלמדנו עד כה הוא תבנית של התרבות בה גדלנו, היא העוגן שעליו אנחנו יושבים ולא מוכנים לזוז. אנחנו שומרים על העוגן הזה כמו על תינוק חסר אונים שתלוי בנו במאת האחוזים ופוחדים לקום ולעשות מעשה שיזעזע את המערכות הפנימיות בגופנו ואת המערכות החיצוניות בחיינו- כלומר את עצמינו ואת סביבתנו.
אנחנו מפחדים להגיע להחלטה, ההחלטה היא הבאתנו למודעות כי עלינו לעשות מעשה ולשנות, על השינוי להיעשות, אחרת לא נגיע למה שייחלנו לו -למהות שלנו, לעצמינו, להגשמה העצמית ולסיפוק שמגיע בעקבותיה.

קבלת ההחלטה לעשות שינוי יכולה לקחת חודשים, שנים ובהרבה מקרים גם לעולם לא. כל זאת בגלל התבניות בתוכן אנו תקועים וממשיכים לפעול מתוך האוטומט.
האוטומט מוביל אותנו, הוא המקום הבטוח השקט הנוח והקבוע. מצד שני הוא גם התוקע המפריד והמרחיק אותנו מעצמנו והוא הגורם לתחושות המלוות אותנו לעיתים כמו: האם זה מה שרציתי לעשות עם החיים שלי? אני צריך חופש, אני עייף, מותש, אין לי כוח וכדומה.
כל התחושות האלה למעשה מגיעות מתוך גופנו המודיע לנו שמשהו לא מתפקד כמו שצריך, לא מאוזן, הגוף דורש מאתנו להתעורר ולעשות מעשה. לרוב אנחנו נוטים להתעלם מתחושות אלו ולתרץ כי "אלו הם החיים",

אבל כבר אמרו לפני, החיים- הם מה שאנחנו עושים אותם!!

אם נבין זאת וניקח פיקוד עליהם –נוכל לגרום להם להשתנות . הדרך אינה פשוטה והרבה לא מגיעים אף לתחילתה! וזאת כי אנחנו מונעים ע"י הפחד –פחד מקשיים, מחוסר הצלחה, מההתמודדות, מחוסר בטחון כלכלי והפחד הזה לא משחרר ולא מקדם אותנו לשום מקום. אם ניתן לו ללכת, נצליח להגיע לעשייה אמיתית, משוחררת, ללא מחסומים ומעצורים. עלינו להבין כי הקושי הוא ההזדמנות! עלינו לקחת את ההזדמנות וללכת איתה.

כמו שאומרים "חיים רק פעם אחת", ותו לו.
החיים הראו לי את הדרך שעלי לעשות כדי להגיע למטרה, עלי לעשות רק דבר אחד מאוד פשוט- ל-ה-ק-ש-י-ב. להקשיב לגוף, לתחושות, לרגשות, לכאבים, לכל מה שהגוף אומר לי  ואז זה הגיע, הבליח בתוכי כמו קסם, בבת אחת, ללא סימני שאלה, פתאום ידעתי, הגעתי לתובנה שהובילה אותי למקום הנכון לי.כשההזדמנות הגיעה -לקחתי אותה בשתי ידיים ובאומץ, ללא נתינת מקום לחששות ולחצים, בביטחון ובידיעה שזה שלי! וזה הזמן שלי! הלימוד הגיע אלי בזמן הנכון עם המורה הנכונה עם הקבוצה הנכונה במסגרת המתאימה -הכל היה מאוד מדייק, כמו בהזמנה, עברתי תהליך מודעות מדהים ומעורר בתקופה זו, חוויה שהייתי זקוקה לה ובנתה אותי מחדש ומובילה אותי עדיין לעבר השלם.