סדרת טיפים להורות מודעת

טיפ1
אין לי חברים

אין ילד לא חברותי , יש ילד שלא מאמין בעצמו ומתוך ההרגשה הזו הוא פועל ומונע מעצמו קשרים חברתיים.

ילד כזה בד"כ מאוד בודד ומבלה את רוב שעות הפנאי שלו מול המחשב או הטלוויזיה בבית.

אם אתם מכירים ילד כזה נסו לברר מספר דברים:

1. האם הוא משחק עם הילדים בהפסקה בביה"ס?

2. האם חברים מזמינים אותו אליהם ?

3. מה הוא עושה כשהוא ביחד עם חבר ?

4. האם הוא שמח, האם הוא מאשים אחרים, איך הוא מרגיש בחברה?

5. איך הוא מתקשר עם האחים/יות שלו?

6. האם יש לו נוכחות בבית?

באימון הילד מבין שהדברים לא קורים מאליהם, אלא שהילד הוא הגורם לחוויות המציאות שלו, ע"י הפעולות או אי הפעולות שהוא עושה. התובנה הזו קודם כל מפתיעה. התגובה המיידית היא: באמת?? ואו!! אני יכול לקבוע את מה שקורה לי? אני הוא היוצר? אם כך אני יכול לשנות את פני הדברים.

כשילד לוקח אחריות על מעשיו ועל פעולותיו, כל הגישה שלו משתנה, פתאום מאוד אכפת לו , הוא מגלה עניין, הוא מתנהל אחרת ומציב לעצמו מטרה על מנת להשיגה.

אל תסתפקו באמירה: כזה הוא הילד שלי, אין שום סיבה בעולם שהילד שלכם לא ישתמש במשאבים שלו וירגיש טוב בחברת ילדים.

הגיע הזמן להחזיר לילדים שלכם את השמחה והחיוך לעולמם .

 *אתם מוזמנים לשאול שאלות ישירות לאימייל שלי. shiritshalev@gmail.com

טיפ 2
אז מה עושים?

אחרי שהבנו מדוע הילד שלנו מתקשה לייצר קשרים חברתיים עם בני גילו/כיתתו,עוברים לשלב הבא- פתרון הבעיה.


בשלב הראשון שאלו את הילד: האם באמת אין לך חברים ? האם באמת אין לך אף חבר? בוא נעבור על רשימת הילדים בכיתה ונראה מי כן חבר שלך.(ברוב המקרים יתגלה חבר אחד או שניים).

גם אם הילד עונה: "הילד הזה הוא קצת חבר שלי" , זה אומר שיש לו קשר מסוים אתו וכדי לחזק את הקשר הזה.

במידה ובאמת הילד טוען שאין לו אף חבר, שאלו אותו- עם מי מבין חברי הכיתה היית רוצה להתחבר, וגם הוא היה רוצה להתחבר אתך?

לאחר שקיבלתם תשובה ויש בידכם שניים שלושה חברים פוטנציאלים זה הזמן לפעול:

הרעיון הוא ליזום פעולה שתעניין את הצד השני, כמו:

1. להתחיל בשיחה עם חבר פוטנציאלי לגבי משהו שיעניין את החבר. אם זה תחום מסוים בספורט, שיעור/ מקרה מצחיק שקרה בכיתה,(כמובן לא נגד ילד אחר) חוג/צופים וכד'

2. להזמין הביתה לפעילות אטרקטיבית כמו –לאכול פיצה/ לאפות עוגיות יחד/ לצפות בסרט.

3. לשתף אחרים במשהו שלך: לחלוק חטיף /ממתק/ ציוד בי"ס שחסר למישהו.

4. להזמין לפעילות אחרי שעות בי"ס כמו הכנת שיעורי בית/למידה למבחן ביחד, רכיבה על אופניים, משחק ספורטיבי במגרש/בספורטק.

5. והדבר הכי חשוב -להיות גמישים במחשבה. כלומר להסכים עם דעת החבר, לא להתווכח או לעמוד על שלך בכל נושא ועניין, לדעת לוותר לפעמים ולסגת כשצריך.

*אם הזדהיתם עם האמור למעלה כתבו אלי, אשמח לשמוע את תגובותיכם/שאלותיכם

שירית


טיפ 3
האם גם הילד שלכם לא רוצה ללמוד למבחן?
הטיפ הבא מובא ממקרה אמיתי לחלוטין שgברתי עם הילד vאישי שלי , הוא קצת ארוך אבל שווה קריאה.

יום שבת סגרירי עבר על כוחותינו בעצלתיים וחשבנו איך אפשר להעסיק את הילדים.
לפתע צלצל הטלפון, אמא של חבר מהכיתה של הגדול (בן 9+).
היא: את יודעת שיש מחר מבחן בתורה?
אני: מה??!! לא, הבן (גאון של אמא) לא הודיע לי.. ובוא נודה על האמת, גם לא בדקתי בלוח המבחנים התלוי על הקיר בחדר שלו, אותו לוח שאני תליתי בחדר שלו, יש לומר.
אני קוראת לבני בחדר השני-תגיד לי, יש מחר מבחן בתורה ולא התכוננת???
הבן: חצי חיוך מתפשט על פניו והוא מנסה להסתיר את מבוכתו. אםםםם, לא, שכחתי.
אני: טוב, (אני מסכמת בקצרה) אז תוציא את החומר ותתחיל ללמוד.
ופונה חזרה לשיחת הטלפון כדי לדלות מידע רלוונטי למבחן.
לאחר שסיימתי את השיחה ויש בידי מידע מסוים על המבחן אני פונה בשקט אל הילד שלי שיושב בסלון ולא מראה שום סימני תחילתו של לימוד.

אני: תגיד לי , של מי המבחן הזה?
הבן: שלי
אני: נכון , אז למה אתה לא מתכונן?
הבן: כי אני לא יודע , וגם אין לי כוח
אני: תנשמי, ועוד פעם תנשמי,
אתה יודע ,אני מדברת בטון רציני ורגוע. אני, היא לא זאת שצריכה לקבל ציון על המבחן הזה, אני את הלימודים שלי מזמן סיימתי. אלה הלימודים שלך והחיים שלך, עכשיו זו החלטה שלך, אם אתה רוצה להצליח ולקבל ציון טוב –תלמד ותתכונן כמו שצריך, אתה מחליט.

תוך כדי דיבור מגיח האבא(איפה היית, נמנמת עד עכשיו?) עם הערה מחוכמת
אבא: אתה יודע מה זה אומר? זה אומר שתקבל עונש.
אני: (מזועזעת ) חכה רגע עצור תן לי לטפל בזה, אני באמצע משהו... (במקרה הזה עונש לא יפתור את העניין)

למזלי ולשמחתי הגבר הנכבד פונה לענייניו ומעניק לי בשמחה את השרביט.
אני ממשיכה, טוב תוציא את החומר ונתחיל ללמוד, אני אעזור לך.
הילד פונה לבצע את מה שאמרתי.
ואז אני הולכת לבעלי היקר שיחיה, כדי להסביר לו (ובהזדמנות זו גם לכם) את החשיבה שעומדת מאחורי המהלך שלי.
עונש איננו פותר דבר אם הוא אינו מתקשר באופן ישיר לסיטואציה.

כלומר אם העונש יהיה על כך שהילד לא למד למבחן/ לא סיפר שיש מבחן ,למעשה לא השגנו כלום. זה לא שהילד ישנה את ההרגל או המעשה או החשיבה הזו בפעם הבאה. וכך המקרה יכול לחזור על עצמו שוב ושוב ואת זה אנחנו לא רוצים. מה שאנחנו כן רוצים זה שהילד יהיה מספיק אחראי ויבין ראשית שיש לו מבחן ושנית שעליו ללמוד למבחן ולא לחכות להורים שיעשו עבורו את ה"עבודה".

המטרה היא להסביר לילד באופן הגיוני, קצר וברור שלפעולות שלו יש תוצאות והתוצאות בסופו של דבר פוגעות רק בו.
כך שאם הוא לא ילמד למבחן-הוא לא יצליח בו- אי הצלחה במבחן פירושה ציון נמוך- והציון הנמוך יוביל להרגשה לא טובה , הרגשה מתסכלת, הרגשת כישלון.

הכל תלוי בגישה שלנו כהורים ואיך אנחנו מציגים את העובדות לילדים שלנו. אם הייתי מתעצבנת ומאיימת על הבן שלי שילמד או ש... מה היה יוצא לי מזה? עוד התנגדות, בכי, צעקות, אוירה מתוחה בכל הבית והכי גרוע- לא הייתי משיגה את התוצאה הרצויה.
גם אם היינו מגיעים למצב של למידה למבחן, הילד לא היה לומד מתוך כוונה, מתוך תשומת לב ורצון להצליח. הוא היה מוטרד והיה לומד מתוך פחד מתגובת ההורים, מתוך הכרח ולא מתוך בחירה. וזו לא למידה אפקטיבית להיפך, זו למידה שעלולה להביא לאי הצלחה ועוד יותר גרוע מכך לתבנית התנהגותית שתנהל את הילד שלכם כל פעם מחדש לפני מבחן או בכל התמודדות לא רצויה אחרת.

תנו לילד שלכם להבין שהוא האחראי, (כמובן שאתם חייבים להיות עם היד על הדופק) שאתם סומכים עליו ועל ההחלטות שלו והכי חשוב שלכל פעולה שיעשה יש תוצאה ישירה.
ברגע שהוא יבין את החוקיות הזו, הוא ירצה להצליח, הוא ירצה להשיג תוצאות טובות בשביל עצמו, לא בשבילכם. לא מתוך פחד, אלא מתוך כוונה אמתית להצליח.

ותאמינו לו שהוא יעשה את זה הכי טוב שהוא יכול.

בהצלחה,
שירית