יום ראשון, 16 בינואר 2011

כוחה של מחשבה

"הרבה פעמים אנחנו מאמינים שהדברים בחיים הם מקובעים, סופיים. ככה זה וזהו. ילדים בני ארבע אומרים לפעמים "אני ביישן", ומאמינים שזו האמת. הרעיונות שאנחנו מאמינים בהם נראים מאוד לא גמישים. כזה האופי שלי. כזו האישיות שלי. אני לא מקובלת. אני שמן. אני לא טוב בחשבון. דרך הפילטרים האלה הילד מנהל את חייו והפלא ופלא, צובר "הוכחות" לנכונותם.


באימון אנחנו רוצים ללמד את הילד שרעיונות הם דבר גמיש מאוד, ושכאשר משנים את הרעיון - גם החוויה יכולה להשתנות. מה שמתחיל בזרע בתודעה מסתיים בפרי במציאות (ילדים מתחברים מאוד לדימוי הזה).

לדוגמא אנחנו יכולים להציע להם לחשוב על כמה רעיונות ביחס לעצמם וביחס לחיים, ואז לבדוק (בגוף) איך זה גורם להם להרגיש. זה עוזר להם להבין שרעיונות משנים את התחושה - ולא האירועים שבחוץ.

לאחר שהרעיון הזה הופנם, אנחנו מלמדים אותם להתחיל להפנים בתודעה שלהם רעיונות מעצימים - כאלה שייצרו את התחושה שהם רוצים ליצור."

את המילים האלה כתבה רינה כורש-יוצרת שיטת האימון האינטגרטיבי.

בקטע הפתיח מוצגת נקודת המבט של הילד- איך אני רואה את עצמי במציאות בה אני חי ופועל.
מי אני מאמין שהנני. את מערכת האמונות שלנו אנחנו מבססים על רעיון שעולה לנו בראש ואתו אנחנו יוצאים אל העולם וחיים אותו בתוכנו. כמובן שאנחנו לא מודעים לכך. אם היינו מבינים שהכל התחיל ברעיון ושהרעיון הזה הוא שלנו בלבד ולא המציאות האמתית , היינו מבינים שאנחנו יכולים לשנות אותו. כי היתרון במחשבות שלנו הוא שאנחנו יכולים לחשוב מה שאנחנו בוחרים, אנחנו יכולים וצריכים לנהל את המחשבות שלנו. אנחנו פועלים לפי איך שאנחנו מחשיבים את עצמנו, ועם זה אנחנו מעצבים את המציאות שלנו. לכן אפשר גם לחשוב אחרת, לחשוב מחשבות מעצימות ולא מחשבות שיורידו לנו את הביטחון ושיגרמו לנו לתחושות קשות על עצמנו.

כשילד אומר לעצמו אני לא טוב בחשבון, המחשבות שמלוות אותו תוך כדי האמונה הזו –מגבילות את פועלו בחייו וכדור השלג הזה רק מתעצם וגדל: אני לא טוב בחשבון אז אני לא משתתף בשיעור ,אני גם לא מרוכז לגמרי כי המורה "רצה" עם החומר ואני כבר הלכתי לאיבוד מזמן וכך אינני מבין את החומר. אני לא מרגיש נוח לדבר עם ילדים מהכיתה שמבינים טוב ממני את החומר כי אני לא רוצה שיחשבו שאני לא מבין, שאני טמבל, שאני מטומטם....אני מתבייש לספר להורים, לבקש עזרה, אני מתהלך בתחושה קשה, בחוסר והחוסר הזה גורם לי לפעול באלימות אולי, הסתגרות מפני אחרים, בילוי מול המחשב / טלוויזיה בבית לבד, רב עם אחותי הקטנה כי עליה אני יכול. אני עצבני יותר ומחייך פחות, ועוד ועוד.

אז איך נגרום לילד שלנו לכוון את חייו למקום שיהיה לו טוב לחיות בו , לילד שמח וחייכן?

עלינו לחזור למקור, לרעיון הראשוני ש"הפיל" את הילד שלנו, שזרק אותו למקום הזה של - "אני לא מוצלח" , אני לא מספיק טוב " ומשם להתחיל לשנות את החשיבה. להעצים את מחשבותיו על עצמו, להביא אותו לתחושות חדשות לגבי עצמו, לתת לו להרגיש אותן, להסתובב איתן בחוץ בין הילדים האחרים, המורים, המשפחה ולחוות את התחושה החדשה הזו שתגרום לו לחזור לחייך.

החיוך הוא פעולה חשובה ולה יתרונות רבים: הוא מרגיע ומפחית לחץ ומתח , מסיר דאגות, הוא משחרר אנדורפינים וסרוטונין לגוף שמהווים ריפוי טבעי וגורמים לנו להרגיש טוב.

עשו מבחן קטן לעצמכם : חייכו, גם אם זה חיוך מזויף (הגוף אינו יכול להבחין בכך) עכשיו נסו לחשוב מחשבות שליליות תוך כדי חיוך. זה קשה! גם אם הצלחתם לחשוב על משהו שלילי אינכם חשים אותו , החיוך מונע מכם להיכנס לתחושה השלילית.
כאשר אנחנו מחייכים הגוף שלנו שולח מסר כי החיים טובים , אז בואו נישאר במצב הרוח הזה וניתן לו להיות.

תגובה 1: