יום שלישי, 22 במרץ 2011

שיעור לתלמידים בנושא העצמת הדימוי העצמי שלי

במסגרת תכנית אותה אני מלווה בבית ספר באזור מגוריי, העברתי שיעור לתלמידים בגילאים מעורבים משכבות ד-ח, בנושא העצמת הדימוי העצמי.


השיעור התמקד בערך החשיבה החיובית והתלמידים קיבלו הדרכה לאימון המוח לחשוב בצורה חיובית, במיוחד במצבים בהם נדמה לנו שהדבר מאוד קשה או אפילו בלתי אפשרי.

דימוי עצמי הוא המשפיע מס 1 לאופן התנהלותנו בעולם. הוא מבטא את הדרך בה אנו פועלים ומציגים את עצמנו כלפי הסביבה שלנו.

כשאנחנו מרגישים טוב עם עצמנו, הביטחון העצמי שלנו גבוה וקל לנו יותר להגיע להישגים בין חברנו, בקרב המשפחה שלנו, בלימודים וכד'.

לעומת זאת כאשר הדימוי העצמי שלנו נמוך אנחנו נוטים לראות את מה שקורה לנו בצורה שלילית ומתרגמים את חווית החיים שלנו לשלילית . וגרוע מכך אנחנו משליכים את השליליות הזו כדבר חיצוני לנו, כשלמעשה הכל מגיע מתוכנו, מהראש שלנו, בלי שנהיה מודעים לכך. אנחנו מגדילים לעשות ומוצאים לכך צידוק(אם תחשבו טוב תגלו שאלו תירוצים) באמירות כמו: אני לא מספיק טוב ב.., אני לא יכול.... בגלל שאני שמן, בגלל שאני נמוך, לא אוהבים אותי וכו'..

כל האמירות האלה הן מחשבות שרצות לנו בראש ומנהלות אותנו במקום שאנחנו ננהל אותן.

וכאן אני מגיעה למסר העיקרי של השיעור- אני הוא זה שקובע את המחשבות שלי. ולכן- אני יכול לשנות מחשבות בכלל ומחשבות שליליות בעיקר. ברגע שהפנמתי עובדה זו-אני משתחרר מהמחשבה השלילית המעכבת ומחליף אותה במחשבה חיובית מקדמת.

בשיעור הילדים למדו איך מחשבות שליליות משפיעות ומעצבות את חיינו ואיך ניתן לשנות אותן. התלמידים למדו לזהות מחשבה שלילית ולמקד את תשומת הלב במחשבה חיובית במקומה.

בסוף השיעור התקיים תרגיל בו אחת התלמידות סיפרה על גורם מסוים הקיים בה ומתסכל אותה. במהלך התרגיל התלמידה הבינה שמה שמשמעותי בעיניה למעשה בכלל לא נחשב בעיני חברותיה לכיתה ושיש לה מעלות אחרות שעוקפות ומעלימות גורם זה. המסקנה הייתה ברורה-אין טעם להשקיע אנרגיות במה שגורם לנו לתחושה לא טובה עם עצמנו, מגביל אותנו ומונע מאתנו להגיע למקום טוב ושלם עם עצמנו.

השיעור הועבר בצורה חווייתית והכיל דוגמאות מחיי היומיום של התלמידים, איתם יכלו להזדהות. התוכנית "הישרדות" המחישה מזווית אחרת את פעולת המוח ההישרדותי בשעת מצוקה ואת התהליך השלם שעובר עלינו עד ליציאה מהמצב הלא רצוי בו אנו נמצאים.

בשיעור נכחו כ -20 תלמידים וניהלו דיון פורה מעניין ומשכיל. היה מרגש לראות איך כל התלמידים מכל שכבות הגיל השתתפו והתעניינו ללא יוצא מן הכלל.

יום חמישי, 10 במרץ 2011

האם אתם מכירים את ילדכם?

לכולנו יש תכניות עבור הילדים שלנו. כולנו רוצים שהילד שלנו יצליח בחייו, שילמד, יתפתח, ישיג ציונים טובים בבית הספר, יהיה מקובל על חבריו ועוד ועוד.

אבל, האם עצרתם פעם לחשוב, מה הילד שלכם רוצה? מהן השאיפות שלו? מה מעניין אותו? מה חסר לו? האם טוב לו עם מי שהוא, עם עצמו?

לעיתים נדמה כי מרוב שאנחנו רוצים את טובת ילדינו, אנחנו מכוונים אותם למקום שאינו בהכרח מתאים עבורם, ובכך אנחנו מונעים מהם חופש. ואני מדברת על החופש לבחור, לבחור את מה שנכון להם.

כשהייתי בכיתה א' רציתי ללמוד לנגן על פסנתר, ההורים שלי הסכימו ברצון ,איזה אמא פולניה לא תרצה שהבת שלה תנגן על פסנתר? והתחלתי ללמוד. וכך עברה לה שנה ועוד אחת. עד שהפסנתר הפך מחוג שמטרתו –כייף למשהו מחייב ומעיק. החוג נמשך ונמשך והגעתי עד לכיתה ט! .

9 שנים של לימוד פסנתר כבר הפכו אותי ל"פסנתרנית הבית" . הגעתי למצב שהיה מאוד קשה לצאת מזה. אני לא התכוונתי לפתח קריירה, אני בסה"כ רציתי חוג.

במשך כל השנים האלה הפסדתי חוגים אחרים שהתעניינתי בהם כמו בלט וג'אז. הפסנתר שאב אותי ומנע ממני לנסות ולפתח תחביבים אחרים.

אף אחד לא עצר לרגע לשאול אותי מה אני רוצה? האם טוב לי ? האם מתאים לי להמשיך לנגן? אף לא אחד התעניין ברצונות שלי באמת. זו הייתה התמונה המושלמת לעתיד מבטיח.

וגם אני, בתור ילדה קטנה, לא ידעתי לומר להוריי מה באמת אני רוצה, מה באמת הייתה כוונתי לכך שביקשת ללמוד פסנתר בגיל 6 !. אני רציתי להתנסות במשהו חדש, לא להתחייב אליו. הייתי ילדה טובה ומחונכת והמשכתי לרצות אותם ולספק להם את גאוות היחידה שלהם. רק בגיל ההתבגרות, אזרתי אומץ והודעתי על הפסקת ה"קריירה" שארגנו לי.

ואז הגיעה הרגשת השחרור, יצאתי לחופשי!

פתאום היה לי זמן פנוי, נהניתי מהזמן שהיה שלי, יכולתי לנצל אותו לטובת דברים שעניינו אותי, לא רציתי שום חוג אחר, רציתי להיות עם הזמן הפנוי שלי. רציתי ליהנות מהחופש הזה שניתן לי, ורק להיות בו.

כמה מכם יכולים להודות היום שגם הם חוו חוויה דומה לשלי?

מתוך התחושה הזו התבוננו בילדכם, האם הבחירה שנעשתה מיטיבה עמו? האם הוא נהנה? האם הוא מרוצה?

תמיד טוב לבדוק איך הילד שלכם מרגיש. לשאול, להתעניין , לשתף בחוויות שלכם, והכי חשוב להקשיב לו בתשומת לב נקיה, ללא התערבות מצדכם. בכך אתם תורמים להעצמת הדימוי העצמי שלו, הוא ירגיש שזה כייף לשוחח אתכם ולשתף אתכם בהרגשתו, ואתם תזכו להערכה ולהוקרה מצדו. אם תקפידו לקיים את השיחות האלה, מהר מאוד תגלו שהילד מתחיל ליזום בעצמו שיחות וכך הרווחתם תקשורת טובה עם ילדכם, הערכה וקירבה אמתית.