האם אתם מרגישים?

אם לא ממש הבנתם מה פשר הכותרת-מצוין! אחרי שתקראו את השורות הבאות, יתכן ותבינו שלמרות שחשבתם שאתם מרגישים ומבטאים רגשות ללא כל קושי, זה לא בהכרח נכון.

מילדות מחנכים אותנו להימנע מרגשות, למעשה בהבנתנו השכלית- לבטא רגש זה אומר לבטא חולשה שלנו. אם ילד בוכה אנחנו אומרים לו " מה אתה בוכה כמו תינוק", אם הוא מפחד מכלב או חתול אנחנו מיד מבטלים את הפחד. למעשה אנחנו שוללים את ביטוי הרגש מדי יום מבלי לשים לב לכך. התגובות שלנו הפכו אוטומטיות ואנחנו לא תמיד מבינים מה המשמעות של המילים שלנו.
נסו לשחזר כמה פעמים אמרתם לילדכם בשעות האחרונות מילים השוללות ביטוי רגשי כמו: אל תכעס, אל תהיה עצוב, אל תתעצבן. האם הגעתם לפחות לפעמיים? תחשבו שזה קורה יום יום, יום יום במשך חייו של ילד וגרוע מכך-במשך חיים שלמים. למעשה כולנו הורגלנו להדחיק את הרגשות שלנו כל כך עמוק עד שאיננו מוכנים לקבלם.

נסו להיזכר מתי בכיתם בפעם האחרונה והרגשתם בסדר עם זה?
אם בכיתם בסרט מרגש אז כמובן שזה "עובר" אבל אם בכיתם בגלל משהו שקרה לכם בעבודה, עם חבר, בן זוג, איך התייחסתם למצב? האם הרגשתם שהבכי מוצדק או ניסיתם לסלק את ההרגשה השלילית?

האם שמתם לב לכך שכאשר אתם נעלבים, מיד מופיע חיוך על פניכם? מדוע הופיע ההרגל הזה להסתיר את העלבון?
נדמה שהדימוי העצמי שלנו מקבל אסמכתא רק לפי מדד הIQ שלנו. למעשה למדנו להעריך את החשיבה השכלית שלנו אך לא את האינטואיציה שלנו. מה שהראש מחליט, מקבל תוקף אך מה שהלב מרגיש-זו רק תחושה. או גרוע מכך- זו סתם תחושה.

מימיה הקדומים של התרבות המערבית, הפרידו הוגי הדעות בין גוף לנפש, בין שכל לרגש וקבעו את חשיבותה המוחלטת של האינטליגנציה השכלית, ה- IQ . כולנו נולדנו עם, IQ לכולנו יכולות ברורות בתחום זה. אך מה עם פיתוח האינטליגנציה הרגשית? מדוע שמנו אותה בצד והפחתנו מערכה? צריך להבין, ללא אינטליגנציה רגשית לא נוכל לחוות מודעות עצמית, הערכה עצמית ורגישות חברתית. אינטליגנציה רגשית היא זו שמאפשרת לנו לתפקד בחברה , להחליט החלטות בצורה מאוזנת. לגלות אמפתיה, להרגיש חמלה, להסתגל לסיטואציה חדשה, ולהתמודד עם קושי במקום לברוח ממנו.

מכירים את האנשים האלה שלא יודעים להחליט? לוקח להם הרבה זמן עד שהם מזמינים משהו במסעדה ובסוף הם אומרים " אני אקח את מה שהוא הזמין". או כאלה שמתקשים למצוא בן זוג לחיים, הם יוצאים בלי סוף לדייטים, אבל תמיד איכשהו "זה לא זה", ומה לגבי אלה שלא מצליחים לרזות למרות שעשו אינספור דיאטות בחייהם. כל האנשים האלה אינם סומכים על רגשותיהם. להיפך הם בורחים מהרגש שעולה ופונים את השכל –אל ההיגיון. במקום להעלות את השאלה מה הסיבה לכך שאני אוכל גם כשאיני רעב, מה מפעיל אותי וגורם לי לאכול? איזה רגש נמצא שם?
הם אינם מתמודדים עם האמת. הפעולות שהם מבצעים לא מביאות אותם לשום תוצאה. מה שקורה במציאות הוא ההפך, והגורם לכך הוא הדחקת הרגש שמונעת מהם להתקדם, לצאת מהתקיעות ולהשיג את המטרה.

רוב האנשים מעידים על עצמם שהם אנשים אכפתיים ורגישים. אך למעשה רובנו כל כך מפחדים מהרגשות שלנו עד שאנחנו מסלקים אותם עוד לפני שהמודע שלנו קלט אותם. אנחנו חושבים שאנחנו מרגישים, אבל למעשה אנחנו ממהרים לעשות משהו כדי לגרום לתחושה הזו להיעלם. כולנו מכירים את אותו ילד שטוען "כואבת לי הבטן" בדיוק לפני מבחן חשוב. ההימנעות מהליכה לבי"ס מגיעה מהפחד. פחד ממורה מסוים, מילד שמרביץ, מחרם חברתי וכו'. מי שבורח ומדחיק את הרגשות שלו יחווה בעתיד כאבים פיזיים העלולים להתפתח לכאבים כרוניים ולמחלות.

הרגשות מעבירים לנו מסר חשוב, כדאי אם כן להקשיב להם. ההקשבה לרגש תביא לתוצאה- צער או עצב מאפשר לנו להתגבר על קושי שממנו נוכל לצאת מחוזקים. הפחד מעורר אותנו לפעולה שתציל אותנו מהמצב בו אנו נמצאים. הפתרון הוא לזהות את הרגש ולתת לו זמן ומקום, לתת לו להיות שם, לחוות אותו עד תום ואז יגיע השחרור.

להרגיש פרושו להכיר את עצמנו וללמוד על עצמנו יותר ויותר.

על מנת להבין מה זה להרגיש באמת, התחילו בשינוי קטן: החליפו את צמד המילים "אני חושב" ל-"אני מרגיש". די מהר תגלו שהאמיתות שלכם משתנות ושהאמירות שלכם משכנעות הרבה יותר.

כל זה הודות לרגש.

עבודה עם קלפי אימון

אחת האהבות שלי בעבודה עם אנשים בכלל ועם ילדים בפרט היא- קלפים.


מי מאתנו לא אוהב קלפים?!


לקלפים יש דרך משלהם לעשות את העבודה, הם מצליחים להוציא בצורה הטבעית ביותר, עם חיוך, את הפרטים הכי אינטימיים וסודיים שלנו בהנאה צרופה, בלי להתבלבל ובלי להתחרט.


מגוון הקלפים הוא עצום, מה שנותר הוא רק לבחור.


הפעם אספר על ערכה שרכשתי לאחרונה, של משחק קלפי ערכים שנקרא " על מה ולמה" המיועד בהגדרתו לילדים ולמשפחות. אך אם תשאלו אותי – הוא מתאים לכולנו.


מי מאתנו לא מבולבל לעיתים בבחירת הערכים בהם הוא משתמש לכל מטרה, אם זה בחינוך הילדים, בעבודה, עם בן הזוג, חברים, הורים.... המשחק מאפשר לנו- לזהות, לארגן, ולהגדיר לעצמנו את הערכים החשובים לנו באמת ושאותם אנו רוצים ליישם בחיי היומיום.


הליכה בדרך הערכים נותנת לנו הרגשה שאנו חיים, חיים מלאים ועמוקים יותר. חיים נכון, על פי מה שאנחנו מאמינים ורוצים להנחיל הלאה. לעומת זאת חיים ללא יישום ערכים הינם חיים ללא הגשמה עצמית וללא סיפוק . ללא תוכן משמעותי, ללא ערך.


כשרכשתי את הקלפים מטרתי הייתה כמובן מקצועית, וייעדתי אותם עבור קבוצת הבנות אשר עמה אני עובדת.


בפעם הראשונה בה הבנות ראו את הקלפים, חשתי התרגשות גדולה ויכולתי לחוש שהתרגשות זו עוברת גם אליהן. הן רגילות למשחקי קלפים ואוהבות לשחק בהם, אבל הקלפים האלה היו שונים. האיורים, המסר ואופן ה"משחק" העבירו אנרגיה ואוירה אחרת, שונה, מדברת יותר.


אפלטון אמר: "אתה יכול לגלות טוב יותר את אופיו של אדם במשך שעה אחת של משחק, מאשר במשך שנה שלמה של שיחה"


וזה בדיוק כך, בעזרת הקלפים האדם חווה שמישהו מתעניין בו. שהוא במרכז ,  שהוא בעל ערך ושהסביבה מתעניינת במה שיש לו לומר. כל אחד אוהב לדבר על עצמו, לראות שהוא חשוב, שהוא משמעותי לאנשים בחייו. עם זאת במרוץ היומיומי, לא תמיד יש לנו זמן לדבר על כל דבר שעובר עלינו . אנחנו בד"כ אנשים עסוקים , עם סבלנות מוגבלת וסדר עדיפויות שלא תמיד עומד בקנה אחד עם הסובבים אותנו.


בתוך חוויה שכזאת המילים פשוט מתפרצות כאילו חיכו עד שמישהו ינער אותן מתוך השק בו היו סגורות. הבנות פשוט לא יכלו להמתין בסבלנות לתורן, כולן רצו לספר ולהוציא החוצה את שעל ליבן.


כולן השתתפו נפתחו והזדהו אחת עם השנייה, הרגישו שהן לא לבד בהתמודדויות היומיומיות הלא פשוטות שעוברות עליהן. בשבילי המחזה היה מופלא, הישג אדיר ומשמעותי ביותר.


כל כך הרבה הושג ממשחק אחד שערך לא יותר מ-30 דקות.


אז אם אתם מרגישים שבא לכם לפתוח איזה חפיסת קלפים, אל תחכו, רוצו עכשיו והתחילו להזיז את החיים שלכם לכיוון הנכון.