אחת הבעיות הבלתי נסבלות שלנו היא שאיננו מוכנים לקבל את המציאות שלנו כפי שהיא. יש לנו תמיד רצון להתאים אותה לרצונותינו, ל איך שאנחנו היינו רוצים שהדברים יקרו לנו. ופה מתחיל הקונפליקט העצום, הריב הבלתי פוסק שלנו עם החיים של עצמנו ועם מה שהיינו רוצים שיקרה לנו או שלא יקרה לנו.
אנחנו מתחילים לשאול את עצמנו:
- למה זה קרה לי?
- איך זה קרה לי?
- מה עשיתי לא נכון?
- איפה טעיתי?
- מה היה קורה אילו הייתי נוהג אחרת?
בנוסף מתגנבות להם מחשבות שליליות ומאשימות כגון:
- איזה אפס אני
- מה חשבתי לעצמי?
- הכל בגלל....
מה יקרה אם נקבל את העובדות, אם נשחרר את הרצון לשלוט בכל פרט בחיינו? מה שכבר קרה לנו-קרה, בואו ניקח את זה למקום טוב, מה תועיל ההתנגדות? בואו נעצור לרגע נתאזן ונחשוב- נפלה בחלקי הזדמנות לקבלת תובנה, התובנה היא –אני יכול למצוא את התשובה האמיתית בתוכי, עלי רק לחפש אותה. עלי להתרכז, לנשום ולהתפייס עם עצמי ואם המציאות שלי ומשם להמשיך.
עלינו להביא את המחשבות שלנו לצד החיובי ולקבלה של מה שקורה לנו.
אם נלמד לקבל את מה שקורה לנו כמה שצריך לקרות ולא ננסה להפוך את האבן על פיה, נרגיש מיד הרבה יותר טוב, נרגיש הקלה, חופש, שחרור ובכך למעשה נקדם את עצמנו לשלב הבא ולא ניתקע בתוך הויכוח הפנימי הזה שלנו המביא אותנו לשקיעה, דכדוך, אשמה, למחשבות ואמונות שליליות על עצמנו ועל סביבתנו. אם נהיה אמיצים ומתוך המקום הכואב, נתחזק ונגיד לעצמנו עכשיו אני מוביל את עצמי למקום בריא, ממשיך הלאה למטרה הבאה שלי. משאיר את מה שקרה מאחור ומוביל את עצמי צעד צעד לעבר הנקודה הבאה.
עד שלא נגיע לתובנה שהכל מגיע מתוכנו, מבפנים, בתודעה שלנו ובאמונה שלנו בעצמנו, לא נצליח להתקדם.
אם נבין שרק אם נפעל עם הרבה אומץ עם העזה עם נחישות ועם הרבה התלהבות, נגיע למקום שלמעשה תמיד רצינו להיות בו.
אם נבין שכל מכשול הוא שיעור, הוא מתנה. אין דבר שיוכל להפיל אותנו.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה