‏הצגת רשומות עם תוויות שינוי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שינוי. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 22 באוקטובר 2011

מכתב הודיה, אמצו לכם הרגל

את המכתב הזה מצאתי באתר "מהות החיים" בזמן שחיפשתי פעילות חדשה ומעצימה לקבוצת ילדים שאני עובדת איתה. החלטתי לפרסם אותו כאן בבלוג שלי. החלק הקל הוא לקרוא, המטרה היא- ליישם.

אנחנו חיים בתקופה של שינוי, של מודעות נרחבת של יצירה חדשה, תקופה שבה אנחנו יכולים ליצור מקום טוב יותר עבורנו ועבור ילדנו, אך לפני שינוי מעשי עלינו קודם כל להתחיל בשינוי האמיתי, שינוי החשיבה שלנו.  בדרך המוצעת כאן, תתחילו לראות את התייחסותכם הכנה לדברים הפשוטים בחיים, לדברים היומיומיים, הכל כך מובנים מאליהם רק בדרך ההודיה תוכלו להבין את הערך האמיתי שלהם.

בהצלחה!

מכתב הודיה לחיים

נסו לכתוב מכתב תודה על כל הדברים המבורכים בחייכם. מנסיון, כשמתחילים קשה להפסיק...:-)
אמודה מאי היבן- תרגום מאנגלית: איילת שוורץ 05/04/2009

כמה חבל שלמילה הודיה מתלוות לפעמים גם משמעויות עם מטען מוסרי. אני זוכרת שכשהייתי ילדה אבא שלי היה אומר לי ברוגז, שאני חייבת להיות אסירת תודה על המזון שבצלחת שלי. אבל השיטה שלו לא הצליחה: היא רק גרמה לי להרגיש אשמה על זה שאני מקבלת יותר מאשר מקבלים הרבה ילדים עניים ורעבים ברחבי העולם.

הודיה אמיתית היא הערכה עמוקה מכל הלב כלפי כל מה שיש לחיים להציע. היא הוקרה על הרגע הזה בדיוק כמו שהוא הודיה היא משהו שצריך להתאמן עליו ולתרגל אותו: בדרך כלל זה לא קורה בקלות בגלל הרגלי ישנים שכוללים תלונות והרגשה כאילו "משהו לא בסדר", כשלמעשה, כל צעד שאנו עושים, כל נשימה שאנו נושמים, היכולת לשמוע את צליל צחוקם של ילדים שבא ממרחק, היכולת לראות את העולם באמצעות העיניים שלנו, כל מחשבה, כל תחושה... כל הדברים שאנחנו יכולים לחוש במלואם הם מתנות של ממש.

אפשר לקחת את העניין בצעדים קטנים, ובכל פעם לתרגל קצת, כשקודם כל אנחנו מתמקדים בדברים הקטנים של היום יום. למשל, בדרך לעבודה או בזמן ההמתנה לאוטובוס בתחנה, נסו לחשוב כמה רגעים על דברים שאתם יכולים להודות עליהם... הם יכולים להיות דברים ממש פשוטים כמו החמימות הנעימה של קרני השמש על העור או ריח טוב של פרחים... ואם זה סתם בוקר אפרפר ושגרתי של עוד יום של עבודה, אולי תוכלו להתבונן בגופכם ולהתייחס גם אליו כאל מתנה, רק בגלל העובדה שהוא יכול לקחת אתכם ממקום למקום, או אפילו האוויר עצמו שאתם נושמים, או השמים שנמצאים מעל לראשכם. גם כשכל מה שסביבכם נראה עצוב וקשה, תמיד יהיה משהו שניתן להודות עליו!

אם תחפשו מספיק עמוק בתוך עצמכם פנימה, ותמצאו מקום לקבל בפתיחות ובכנות את הרגע הזה בדיוק כמו שהוא, תוכלו בסופו של דבר לגלות ולהרגיש את הקסם הנפלא של החיים האלה. כשזה יקרה, תרגישו גם את ההודיה שתעלה בכם בגלים נפלאים ומבורכים.
ככל שתתרגלו יותר לחיות מתוך הודיה, כך יתמלאו חייכם בשמחה...והשמחה תמגנט אליכם דברים טובים.

כשאתם מודים בהווה על הדברים הקטנים, אז הדברים הגדולים יבואו בזמן שלהם... לכתוב מכתב הודיה למציאות.
 אני מזמינה אתכם לנסות את התרגיל הבא ולכתוב "מכתב הודיה למציאות..." הכי טוב לעשות את זה כשאין מגבלה של זמן...
פשוט הרשו לעצמכם ליהנות מהעניין כל עוד הוא נמשך : נתקו את הטלפון, דאגו מראש לכך שאף אחד לא יפריע לכם ואפילו השמיעו מוסיקת רקע מרגיעה. קחו דף נייר וכתבו בכותרת: מציאות יקרה, אני מודה לך על..."

עכשיו, פשוט הניחו לעצמכם לרשום כל מה שבא, בלי קשר לכמה חסר ערך הוא נשמע לכם – אל תצנזרו כלום, תנו לדברים לזרום בחופשיות מהמיינד שלכם ומליבכם. אתם יכולים לכלול דברים חומריים כמו הבגדים שלכם, הבית שלכם, האוכל שלכם וכו', אפשר לכלול גם אנשים שאתם מכירים, ואפילו התנסויות שעברתם. כתבו כל מה שאתם חושבים ונסו לכלול כמה שיותר פרטים.
אתם תגלו שזיכרונות מאירועים ומדברים שקרו בעבר יצוצו על פני השטח...חלקם יהיו שמחים ונעימים וחלקם כואבים, אבל אתם תגלו שאפשר לראות אותם בצורה שונה. המשיכו להתבונן בחייכם העכשוויים ובעבר שלכם ואולי גם בעתיד שלכם...הסתכלו על הדברים הקטנים והעל הדברים הגדולים, על הגשמיים ועל הרוחניים. אין כאן שום מגבלות...המשיכו באופן הזה עד שתרגישו שאתם עומדים להתפוצץ, עד שתרגישו מלאים, גדושים ומוצפים בהוקרה ובהערכה על הפלא הזה של החיים!
כשתרגישו שמיציתם לגמרי את כתיבת המכתב, פשוט שימו אותו בצד והמשיכו בשגרה היומיומית שלכם...שימו לב לכך שייתכן ויהיה שינוי באופן שבו אתם חווים את החוויות שלכם, ובהילה של אהבה שתעטוף את המציאות הפנימית וגם את המציאות החיצונית שלכם ...

יום ראשון, 16 בינואר 2011

כוחה של מחשבה

"הרבה פעמים אנחנו מאמינים שהדברים בחיים הם מקובעים, סופיים. ככה זה וזהו. ילדים בני ארבע אומרים לפעמים "אני ביישן", ומאמינים שזו האמת. הרעיונות שאנחנו מאמינים בהם נראים מאוד לא גמישים. כזה האופי שלי. כזו האישיות שלי. אני לא מקובלת. אני שמן. אני לא טוב בחשבון. דרך הפילטרים האלה הילד מנהל את חייו והפלא ופלא, צובר "הוכחות" לנכונותם.


באימון אנחנו רוצים ללמד את הילד שרעיונות הם דבר גמיש מאוד, ושכאשר משנים את הרעיון - גם החוויה יכולה להשתנות. מה שמתחיל בזרע בתודעה מסתיים בפרי במציאות (ילדים מתחברים מאוד לדימוי הזה).

לדוגמא אנחנו יכולים להציע להם לחשוב על כמה רעיונות ביחס לעצמם וביחס לחיים, ואז לבדוק (בגוף) איך זה גורם להם להרגיש. זה עוזר להם להבין שרעיונות משנים את התחושה - ולא האירועים שבחוץ.

לאחר שהרעיון הזה הופנם, אנחנו מלמדים אותם להתחיל להפנים בתודעה שלהם רעיונות מעצימים - כאלה שייצרו את התחושה שהם רוצים ליצור."

את המילים האלה כתבה רינה כורש-יוצרת שיטת האימון האינטגרטיבי.

בקטע הפתיח מוצגת נקודת המבט של הילד- איך אני רואה את עצמי במציאות בה אני חי ופועל.
מי אני מאמין שהנני. את מערכת האמונות שלנו אנחנו מבססים על רעיון שעולה לנו בראש ואתו אנחנו יוצאים אל העולם וחיים אותו בתוכנו. כמובן שאנחנו לא מודעים לכך. אם היינו מבינים שהכל התחיל ברעיון ושהרעיון הזה הוא שלנו בלבד ולא המציאות האמתית , היינו מבינים שאנחנו יכולים לשנות אותו. כי היתרון במחשבות שלנו הוא שאנחנו יכולים לחשוב מה שאנחנו בוחרים, אנחנו יכולים וצריכים לנהל את המחשבות שלנו. אנחנו פועלים לפי איך שאנחנו מחשיבים את עצמנו, ועם זה אנחנו מעצבים את המציאות שלנו. לכן אפשר גם לחשוב אחרת, לחשוב מחשבות מעצימות ולא מחשבות שיורידו לנו את הביטחון ושיגרמו לנו לתחושות קשות על עצמנו.

כשילד אומר לעצמו אני לא טוב בחשבון, המחשבות שמלוות אותו תוך כדי האמונה הזו –מגבילות את פועלו בחייו וכדור השלג הזה רק מתעצם וגדל: אני לא טוב בחשבון אז אני לא משתתף בשיעור ,אני גם לא מרוכז לגמרי כי המורה "רצה" עם החומר ואני כבר הלכתי לאיבוד מזמן וכך אינני מבין את החומר. אני לא מרגיש נוח לדבר עם ילדים מהכיתה שמבינים טוב ממני את החומר כי אני לא רוצה שיחשבו שאני לא מבין, שאני טמבל, שאני מטומטם....אני מתבייש לספר להורים, לבקש עזרה, אני מתהלך בתחושה קשה, בחוסר והחוסר הזה גורם לי לפעול באלימות אולי, הסתגרות מפני אחרים, בילוי מול המחשב / טלוויזיה בבית לבד, רב עם אחותי הקטנה כי עליה אני יכול. אני עצבני יותר ומחייך פחות, ועוד ועוד.

אז איך נגרום לילד שלנו לכוון את חייו למקום שיהיה לו טוב לחיות בו , לילד שמח וחייכן?

עלינו לחזור למקור, לרעיון הראשוני ש"הפיל" את הילד שלנו, שזרק אותו למקום הזה של - "אני לא מוצלח" , אני לא מספיק טוב " ומשם להתחיל לשנות את החשיבה. להעצים את מחשבותיו על עצמו, להביא אותו לתחושות חדשות לגבי עצמו, לתת לו להרגיש אותן, להסתובב איתן בחוץ בין הילדים האחרים, המורים, המשפחה ולחוות את התחושה החדשה הזו שתגרום לו לחזור לחייך.

החיוך הוא פעולה חשובה ולה יתרונות רבים: הוא מרגיע ומפחית לחץ ומתח , מסיר דאגות, הוא משחרר אנדורפינים וסרוטונין לגוף שמהווים ריפוי טבעי וגורמים לנו להרגיש טוב.

עשו מבחן קטן לעצמכם : חייכו, גם אם זה חיוך מזויף (הגוף אינו יכול להבחין בכך) עכשיו נסו לחשוב מחשבות שליליות תוך כדי חיוך. זה קשה! גם אם הצלחתם לחשוב על משהו שלילי אינכם חשים אותו , החיוך מונע מכם להיכנס לתחושה השלילית.
כאשר אנחנו מחייכים הגוף שלנו שולח מסר כי החיים טובים , אז בואו נישאר במצב הרוח הזה וניתן לו להיות.

יום שני, 14 ביוני 2010

איך הגעתי לשינוי בחיי

בעבר כשעבדתי בעבודה קונבנציונאלית, נתקלתי במשפט "תשכחי את כל מה שלמדת". המשפט הזה הוביל אותי לחשוב שלא רק בחיים המקצועיים ההתמקצעות האמיתית מגיעה תוך כדי עבודה, כלומר מה שלמדנו באוניברסיטה הוא הבסיס בלבד. משם הכול תלוי בנו. בהתמדה שלנו, בכוח הרצון, ביכולת התמודדות במצבים וסיטואציות מקשות וכו'.
גם בחיים עצמם כל מה שלמדנו עד כה הוא תבנית של התרבות בה גדלנו, היא העוגן שעליו אנחנו יושבים ולא מוכנים לזוז. אנחנו שומרים על העוגן הזה כמו על תינוק חסר אונים שתלוי בנו במאת האחוזים ופוחדים לקום ולעשות מעשה שיזעזע את המערכות הפנימיות בגופנו ואת המערכות החיצוניות בחיינו- כלומר את עצמינו ואת סביבתנו.
אנחנו מפחדים להגיע להחלטה, ההחלטה היא הבאתנו למודעות כי עלינו לעשות מעשה ולשנות, על השינוי להיעשות, אחרת לא נגיע למה שייחלנו לו -למהות שלנו, לעצמינו, להגשמה העצמית ולסיפוק שמגיע בעקבותיה.

קבלת ההחלטה לעשות שינוי יכולה לקחת חודשים, שנים ובהרבה מקרים גם לעולם לא. כל זאת בגלל התבניות בתוכן אנו תקועים וממשיכים לפעול מתוך האוטומט.
האוטומט מוביל אותנו, הוא המקום הבטוח השקט הנוח והקבוע. מצד שני הוא גם התוקע המפריד והמרחיק אותנו מעצמנו והוא הגורם לתחושות המלוות אותנו לעיתים כמו: האם זה מה שרציתי לעשות עם החיים שלי? אני צריך חופש, אני עייף, מותש, אין לי כוח וכדומה.
כל התחושות האלה למעשה מגיעות מתוך גופנו המודיע לנו שמשהו לא מתפקד כמו שצריך, לא מאוזן, הגוף דורש מאתנו להתעורר ולעשות מעשה. לרוב אנחנו נוטים להתעלם מתחושות אלו ולתרץ כי "אלו הם החיים",

אבל כבר אמרו לפני, החיים- הם מה שאנחנו עושים אותם!!

אם נבין זאת וניקח פיקוד עליהם –נוכל לגרום להם להשתנות . הדרך אינה פשוטה והרבה לא מגיעים אף לתחילתה! וזאת כי אנחנו מונעים ע"י הפחד –פחד מקשיים, מחוסר הצלחה, מההתמודדות, מחוסר בטחון כלכלי והפחד הזה לא משחרר ולא מקדם אותנו לשום מקום. אם ניתן לו ללכת, נצליח להגיע לעשייה אמיתית, משוחררת, ללא מחסומים ומעצורים. עלינו להבין כי הקושי הוא ההזדמנות! עלינו לקחת את ההזדמנות וללכת איתה.

כמו שאומרים "חיים רק פעם אחת", ותו לו.
החיים הראו לי את הדרך שעלי לעשות כדי להגיע למטרה, עלי לעשות רק דבר אחד מאוד פשוט- ל-ה-ק-ש-י-ב. להקשיב לגוף, לתחושות, לרגשות, לכאבים, לכל מה שהגוף אומר לי  ואז זה הגיע, הבליח בתוכי כמו קסם, בבת אחת, ללא סימני שאלה, פתאום ידעתי, הגעתי לתובנה שהובילה אותי למקום הנכון לי.כשההזדמנות הגיעה -לקחתי אותה בשתי ידיים ובאומץ, ללא נתינת מקום לחששות ולחצים, בביטחון ובידיעה שזה שלי! וזה הזמן שלי! הלימוד הגיע אלי בזמן הנכון עם המורה הנכונה עם הקבוצה הנכונה במסגרת המתאימה -הכל היה מאוד מדייק, כמו בהזמנה, עברתי תהליך מודעות מדהים ומעורר בתקופה זו, חוויה שהייתי זקוקה לה ובנתה אותי מחדש ומובילה אותי עדיין לעבר השלם.