יום שבת, 26 בנובמבר 2011

האם אתם מרגישים?

אם לא ממש הבנתם מה פשר הכותרת-מצוין! אחרי שתקראו את השורות הבאות, יתכן ותבינו שלמרות שחשבתם שאתם מרגישים ומבטאים רגשות ללא כל קושי, זה לא בהכרח נכון.

מילדות מחנכים אותנו להימנע מרגשות, למעשה בהבנתנו השכלית- לבטא רגש זה אומר לבטא חולשה שלנו. אם ילד בוכה אנחנו אומרים לו " מה אתה בוכה כמו תינוק", אם הוא מפחד מכלב או חתול אנחנו מיד מבטלים את הפחד. למעשה אנחנו שוללים את ביטוי הרגש מדי יום מבלי לשים לב לכך. התגובות שלנו הפכו אוטומטיות ואנחנו לא תמיד מבינים מה המשמעות של המילים שלנו.
נסו לשחזר כמה פעמים אמרתם לילדכם בשעות האחרונות מילים השוללות ביטוי רגשי כמו: אל תכעס, אל תהיה עצוב, אל תתעצבן. האם הגעתם לפחות לפעמיים? תחשבו שזה קורה יום יום, יום יום במשך חייו של ילד וגרוע מכך-במשך חיים שלמים. למעשה כולנו הורגלנו להדחיק את הרגשות שלנו כל כך עמוק עד שאיננו מוכנים לקבלם.

נסו להיזכר מתי בכיתם בפעם האחרונה והרגשתם בסדר עם זה?
אם בכיתם בסרט מרגש אז כמובן שזה "עובר" אבל אם בכיתם בגלל משהו שקרה לכם בעבודה, עם חבר, בן זוג, איך התייחסתם למצב? האם הרגשתם שהבכי מוצדק או ניסיתם לסלק את ההרגשה השלילית?

האם שמתם לב לכך שכאשר אתם נעלבים, מיד מופיע חיוך על פניכם? מדוע הופיע ההרגל הזה להסתיר את העלבון?
נדמה שהדימוי העצמי שלנו מקבל אסמכתא רק לפי מדד הIQ שלנו. למעשה למדנו להעריך את החשיבה השכלית שלנו אך לא את האינטואיציה שלנו. מה שהראש מחליט, מקבל תוקף אך מה שהלב מרגיש-זו רק תחושה. או גרוע מכך- זו סתם תחושה.

מימיה הקדומים של התרבות המערבית, הפרידו הוגי הדעות בין גוף לנפש, בין שכל לרגש וקבעו את חשיבותה המוחלטת של האינטליגנציה השכלית, ה- IQ . כולנו נולדנו עם, IQ לכולנו יכולות ברורות בתחום זה. אך מה עם פיתוח האינטליגנציה הרגשית? מדוע שמנו אותה בצד והפחתנו מערכה? צריך להבין, ללא אינטליגנציה רגשית לא נוכל לחוות מודעות עצמית, הערכה עצמית ורגישות חברתית. אינטליגנציה רגשית היא זו שמאפשרת לנו לתפקד בחברה , להחליט החלטות בצורה מאוזנת. לגלות אמפתיה, להרגיש חמלה, להסתגל לסיטואציה חדשה, ולהתמודד עם קושי במקום לברוח ממנו.

מכירים את האנשים האלה שלא יודעים להחליט? לוקח להם הרבה זמן עד שהם מזמינים משהו במסעדה ובסוף הם אומרים " אני אקח את מה שהוא הזמין". או כאלה שמתקשים למצוא בן זוג לחיים, הם יוצאים בלי סוף לדייטים, אבל תמיד איכשהו "זה לא זה", ומה לגבי אלה שלא מצליחים לרזות למרות שעשו אינספור דיאטות בחייהם. כל האנשים האלה אינם סומכים על רגשותיהם. להיפך הם בורחים מהרגש שעולה ופונים את השכל –אל ההיגיון. במקום להעלות את השאלה מה הסיבה לכך שאני אוכל גם כשאיני רעב, מה מפעיל אותי וגורם לי לאכול? איזה רגש נמצא שם?
הם אינם מתמודדים עם האמת. הפעולות שהם מבצעים לא מביאות אותם לשום תוצאה. מה שקורה במציאות הוא ההפך, והגורם לכך הוא הדחקת הרגש שמונעת מהם להתקדם, לצאת מהתקיעות ולהשיג את המטרה.

רוב האנשים מעידים על עצמם שהם אנשים אכפתיים ורגישים. אך למעשה רובנו כל כך מפחדים מהרגשות שלנו עד שאנחנו מסלקים אותם עוד לפני שהמודע שלנו קלט אותם. אנחנו חושבים שאנחנו מרגישים, אבל למעשה אנחנו ממהרים לעשות משהו כדי לגרום לתחושה הזו להיעלם. כולנו מכירים את אותו ילד שטוען "כואבת לי הבטן" בדיוק לפני מבחן חשוב. ההימנעות מהליכה לבי"ס מגיעה מהפחד. פחד ממורה מסוים, מילד שמרביץ, מחרם חברתי וכו'. מי שבורח ומדחיק את הרגשות שלו יחווה בעתיד כאבים פיזיים העלולים להתפתח לכאבים כרוניים ולמחלות.

הרגשות מעבירים לנו מסר חשוב, כדאי אם כן להקשיב להם. ההקשבה לרגש תביא לתוצאה- צער או עצב מאפשר לנו להתגבר על קושי שממנו נוכל לצאת מחוזקים. הפחד מעורר אותנו לפעולה שתציל אותנו מהמצב בו אנו נמצאים. הפתרון הוא לזהות את הרגש ולתת לו זמן ומקום, לתת לו להיות שם, לחוות אותו עד תום ואז יגיע השחרור.

להרגיש פרושו להכיר את עצמנו וללמוד על עצמנו יותר ויותר.

על מנת להבין מה זה להרגיש באמת, התחילו בשינוי קטן: החליפו את צמד המילים "אני חושב" ל-"אני מרגיש". די מהר תגלו שהאמיתות שלכם משתנות ושהאמירות שלכם משכנעות הרבה יותר.

כל זה הודות לרגש.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה